רוח וחומר, תוכן וצורה בפלטפורמות חברתיות

בפוסט קודם כתבתי על הרשתות החברתיות ויכולתן המוגבלת לתמוך בלמידה ארגונית.  הסיבה העיקרית, לטעמי, נעוצה בחופש של הרשת החברתית.  הרשת החברתית מייצרת פלטפורמה מעניינת לקשר בין חבריה ובהפצה רחבה של מידע, היכול לכלול פריטי למידה ה"נדחפים" על ידי מחלקת ההדרכה אל ה"שטח".  מאידך, קשה עד בלתי אפשרי לכוון ולעקוב אחרי תוצאות הלמידה: מי למד?  כמה למד?  מתי למד?  כלומר, הרשת החברתית יכולה בהחלט לשמש כלי הפצה למידע על למידה ואף למודולות למידה עצמית, אולם אין היא פתרון ראוי לצורך הארגוני לעקוב אחרי ולמדוד את תהליך הלמידה.

לכן, התכנים שעל פניו מתאימים יותר להפצה "ויראלית" באמצעות רשתות חברתיות יהיו כאלה של "שגר ושכח": יחידות למידה קצרות ובהן תכנים כלליים: הכרת החברה לעובדים חדשים, למשל, היכרות עם התעשיה, עם מוצרי החברה ושירותיה וכדומה.  תכנים ג'נריים לשימוש כלל העובדים: ניצול זמן, פער בינתרבותי, הדרכה ניהולית מסוגים שונים וכיוצא באלה.

הכשרות עובדים ייעודיות, סדנאות, תכניות למידה מורכבות ולמעשה כל תהליך למידה בו יש אינטרס לדעת איך מתבצעת הלמידה ומה תפוקתה אינם מתאימים להפצה באמצעות הרשת החברתית.

בפוסט הבא אגע בתכנים לפלטפורמות תלת מימד.

סביבות תלת מימד ולמידה

בהמשך לפוסט בנושא רשתות חברתיות ולמידה ולפני שאגע בנושא התכנים ללמידה באמצעות רשתות חברתיות, רציתי להקדיש פוסט לפלטפורמה אחרת חדשנית ומעניינת: סביבת תלת מימד לצרכי למידה.

ניתן לחלק את השימושיות בתלת מימד, על בסיס מספר אספקטים, כל אחד מהם יוצר ספקטרום מסוים של שימושים, לצד מגבלות.  להלן חלק מהם - לא אתיימר לנתח את כולם:

האספקט הטכנולוגי

רוחב פס נדרש מהווה מגבלה עיקרית בסביבות תלת מימד על הרשת.  בלתי אפשרי לדעת מראש מה יהיו קצבי העברת הנתונים בין המשתמשים השונים בסביבת תלת המימד ומה יהיה הקצב הנדרש לשרת כדי לנהל את הסביבה. לכן, אחד האתגרים הגדולים הוא לוותר במשהו על עושר ויזואלי, ולשמר תכונות  חשובות ללמידה כמו יכולת שיחה קולית בין  האווטרים (בין המשתמשים), תנועה חלקה של האווטרים ויכולת לשתף מספר משמעותי של משתמשים בסביבה אחת.

במובנים אלה, יישום סביבת תלת מימד לצרכי למידה באינטראנט של חברה גלובאלית מפשט במשהו את מגבלת רוחב הפס, מפני שניתן לשלוט על תעבורת הנתונים, כמו למשל נעילת רוחב פס בין אזורים שונים ברשת החברה לצורך הסביבה התלת מימדית.

האספקט העיצובי

האם הסביבה צריכה לחקות את סביבת העבודה האמיתית, או לספק סביבה אלטרנטיבית כמו אי טרופי?  כמו בדברים רבים אחרים, התשובה היא: תלוי.  תלוי בתקציב, תלוי בשימוש, תלוי  בתוכן הלמידה.  באופן אופטימלי, רצוי שתהיינה מספר סביבות מסוגים שונים שניתן לעבור ביניהן.

האספקט התכנותי

זהו האספקט המשמעותי ביותר הנוגע לתוכן הלמידה ולשמושיות הסביבה.  הספטקרום נע בין פלטפורמה "אדישה", כדוגמת Second Life שמספקת יכולת תקשורת בין אווטרים במציאות חלופית, לבין יישום דמוי משחק מחשב ובו הסביבה מספקת גרויים יזומים למשתתפים ויודעת להגיב על פעולותיהם והחלטותיהם במציאות החלופית הזו.

בפוסט הבא, אנסה להציע גישה מובנית לבחירת סוג התכנים ללמידה בסביבת למידה תלת מימדית וברשתות  חברתיות.

בפרסום הקודם נגעתי בשימוש בפלטפורמות של רשתות חברתיות לצרכי למידה.  קיבלתי תגובה המפנה אותי לשימוש שעושה נטוויזין בפייסבוק.  חברות מסחריות רבות מתחזקות דף פייסבוק לצרכים מסחריים ולקשר עם לקוחות.  אפשר לכאורה "לתלות" תכנים לימודיים על דף הפייסבוק, אולם זה לא יהיה שונה מפרסום יחידות לימוד בפורטל החברה.  לא לכך כיוונתי, אלא לשימוש הפוטנציאלי בקשרים הקיימים בין אינדיבידואלים שונים המשתמשים בפלטפורמה של הרשת החברתית, לצרכי למידה והדרכה.

עמיר

Will corporate learning go social?

It looks like social learning is here to stay.  Facebook, LinkedIn, Plaxo, Tweeter and others take significant role in the way people communicate, and this role is getting bigger as time goes bye.
Looking at social media platforms, it seems like companies cannot dismiss the opportunity for using them as learning channels.
The main challenge, in my mind, is in the nature of the social media platforms: they are unstructured environments.  There is no manager looking after the information flow.  There is no way of knowing, let alone controlling what type of information is flowing between people, who are the people involved, whether any knowledge consumed, any skill gained or  what impact was achieved, if at all.
Corporate learning, is using a wide set of tools and processes to make sure, as much as possible, that knowledge and skills are gained, by the right people in the right time, and at the desired level.  Using informal learning does not make the desire to monitor the learning process any less important, but certainly makes it more challenging.
Social learning as a tool for learning, makes it even more challenging.
Off the top of my head, such learning distribution would be of a viral nature: the learning unit (or whoever wish to initiate learning) would build profile page in faceook, would start a  discussion in LinkedIn, form a group and so on, spreading bits and bytes of messages and knowledge into the network.  No expectation for feedback, no expectation for impact measurement.
There will be no way to look for benefit to balance the effort.
What does it mean for the content at hand?  We will review this next time around.
Amir Karmin

הנה שאלה אליכם...

עליכם ליצור פתרון לימודי למספר קהלי יעד שונים, כאשר התכנים המיועדים לכל קהל יעד הם אותם תכנים, אולם רמת הדיון: עמקו, היקפו, המסקנות ממנו והפעילות המלווה את תהליך הלמידה הם שונות.

נוסיף על כך שלכל קהל יעד בנפרד אין הצדקה מספרית - כלכלית לנהל תהליך למידה עצמאי נפרד, או ליתר דיוק זהו אתגר שישלקחת אותו בחשבון כאשר מתכננים פתרון הולם.

כיצד תנהגו (כמובן בהסתייגות מובנת שאין כאן ניתוח צרכים ואפיון קהלי יעד הולם, כך שבהכרח, כל פתרון שיעלה יהיה פתרון כללי ולא בהכרח מתאים לכל מצב)?

דרך מעניינת לפתרון אלגנטי וחסכוני (בהנחה שהפתרון הכללי הוא פתרון כיתתי) היא כדלקמן: עיצוב קורס הדומה לעיצוב כנס שבו מספר מסלולים ייעודיים לצד מפגשים המיועדים לכל הקהלים.

מנקודת מבט של כל קהל יעד, מלבד מפגשי הלמידה הכלליים, יש לכל קהל מפגשי למידה ספציפיים וממוקדים בצרכיו. במפגשים אלה נערכים הדיונים והתרגילים המסייעים ללמידה ספציפית ומותאמת לכל קהל בנפרד.

בצורה זו משיגים את המסה המספרית הנדרשת לפתיחת תהליך למידה כיתתי, אך מצליחים לשמר למידה תפורה לכל קהל ייחודי המשתתף בקורס.

אשמח לשמוע דעתכם.

עמיר כרמין

Post from Cannes Film Festival

What Cannes has to do with learning and training?  Nothing.  Simply my son, a film director doing his first steps in the industry directed a film that was chosen for the official short film contest in Cannes this year.
I joined my son for the last 4 days of the Festival.
I was involved in film making years ago, but never had the opportunity to be in a film festival at this magnitude.  The festival is located in a confined area by the yachts harbor.  A cinema theaters' complex, where the big auditorium can host approximately 2000 viewers.  This is the auditorium where the red carpet leads.
The festival has two aspects: a trade show where almost every film production company in the world has a booth, or a tent by the sea shore, or a rented yacht - ready to make business.
The other aspect is the festival itself that is used like a marketing arm for the trade show.  The two depends on each other: the trade show brings in the money, the festival brings in the glamour.
This is the reason why the film chosen for best feature film came as a big surprise.
I saw the winning film - a thai film.  It was hard for me to stay awake.  It is a strange amateurly produced, and awfully edited.  I simply can't comprehend what were the reasons for this selection.
And this is my point: selecting winning films that will not be viewed by many people, and will not get common consensus as quality films, will deteriorated  the festival good name.  If that happens, the trade show  - depending on the festival good reputation - will go elsewhere.
My son did not win any prize, but we had great time, and the very fact that the film was selected to the contest is an excellent springboard for my son's career.
Amir

צריך את עצתכם

שני עניינים: האחד הוא המשך לפוסט הקודם.  הגשתי הצעה לפיתוח מנהלים, הצעה טובה אני חושב. זה יקח זמן לאשר או לדחות, בעיקר מפני שנושא פיתוח מנהלים אינו מוכר כצורך חיוני בקרב חלק מהנהלתה של החברה איתה אני עובד.

העניין השני, הוא המשך פיתוח סדרת הסדנאות המבוססות על ניווט ספורטיבי.  עד עתה פותחו שני מתווים: האחד מטפל בנושא שיתוף פעולה למול תחרותיות בצוות .  השני מטפל בתהליך מתודי לקבלת החלטות.  שני המתווים מתאימים גם לאימון בניהול סיכונים ותקשורת פנים צוותית ובין צוותית.

הסדנה הבאה תטפל בתהליכי מכירה, חדירה לשוק חדש וטקטיקות מתחום המכירות.  יש לי רעיון גולמי למתווה המשחק, אולם מכיוון שאיני איש מכירות מדופלם, הייתי שמח לקבל ייעוץ: להבין טוב יותר מהן הבעיות והשיקולים שעושה איש מכירות בבואו להחדיר מוצר חדש לשוק קיים, או מוצר קיים לשוק חדש.

מתווה המשחק הגולמי מעמת שניים - שלושה צוותי מכירה המנסים "לכבוש שוק חדש" (למצוא מקסימום תחנות ניווט בזמן נתון).  צוותי המכירה משקיעים כסף במכירה כאשר כיבוש השוק מכניס להם רווחים (לכל תחנה יש ערך "כספי"), יש להם אפשרות לקבל מודיעין עסקי (מידע על מיקום תחנות), יש להם אפשרות להתמודד על לקוחות (לקבל מיקומי תחנות בעלות ערך כספי נקוב), לא כל לקוח ישקיע בסופו של יום במוצר (לא כל תחנה תימצא ותהיינה תחנות הטעייה).

כפי שאתם רואים, זהו מקבץ רעיונות לא מגובש עדיין.

אם מי מכם הקוראים, יכול ומעוניין לקחת חלק בפיתוח המשחק - צור קשר.

עמיר כרמין

זמן רב כבר לא כתבתי

מצטער על כי לא כתבתי כבר זמן רב.  למעשה, התחייבתי ביני לבין עצמי כי אכתוב פעם בשבועיים והפעם פתחתי פער של שלושה שבועות מאז הפרסום האחרון.

ומה נשתנה מאז?

בעצם, קיבלתי בקשה נוספת, המשכית, להכשרת מנהלים בחברה עבורה ביצעתי את פרוייקט הערכת העובדים.  סימן טוב, אני חייב לציין.

לפרוייקט זה, אם יאושר, אינני מתכוון לגשת לבד.  פיתוח מנהלים איננו אחת מהדיסציפלינות בהן אני מרגיש שאני יכול לתרום כיועץ.

אני כן יכול לחבר אחת מסדנאות המנהלים שפיתחתי, על בסיס הניווט, כחלק מתכנית פיתוח המנהלים.

לכן, בכוונתי לקחת עזר כנגדי.  יועצת מנוסה וטובה.

אם ילך כשורה, שת"פ שכזה יכול להועיל לכל המעורבים ובראשם הלקוח.

הסוד להצלחה, להערכתי טמון בכימיה ביננו ובמיוחד באמון הדדי.  על זה יקום ויפול הפרוייקט.

אגיש השבוע ואמשיך לספר על אפיון הבקשה בשבוע הבא.

עמיר כרמין