Where are we heading?

The school system is generally known as conservative, slow to adapt, and slow to embrace changes. Yet, gradually it adapts itself to the internet world: laptops instead of notebooks, homework submission via the school internet site, content provided via the web, and consumed either individually, or as a mix of self learning and class discussions.
The role of the teacher is changing. From being a knowledge source, the teacher gradually becomes a facilitator, a mentor and a guide.
Are we - the high-tech learning organizations - quick to adapt? Do we realize what's ahead of us?
In the next couple of posts, I took the liberty of envisioning where learning organizations are heading, or should be heading.
In the past 10 years or so, we witnessed learning organizations adapt to the internet, primarily by moving great deal of their curriculum to elearning, or running synchronous sessions using video conferencing or platforms like AT&T Connect.
In parallel, we saw the learning unit evolve from “yearly needs analysis” modus operandi, to a much more proactive and dynamic consulting mode, positioning learning partners in the field, close by to their internal customers.
The prime goal of the learning partners was, and still is, two folded: on one hand to help managers in the field use learning more professionally and efficiently. Advise them how to hook learning solutions to support their business. On the other hand, the learning partners gather ongoing requests for learning, and funnel them to the learning organization’s back office operations for execution.
The two above mentioned transitions indeed made corporate learning more efficient and versatile, and more aligned with the business.
However, the change we witness today in the way the world communicate is far more dramatic. With all of its new agile approach, the learning organization did not yet cope with a number of fundamental changes:

• The learning organization is not the knowledge source. The field experts are. The new trend of “users content” calls for shortening the time-to-market cycle, by having the field experts develop and publish their own content, eliminating the learning experts involvement altogether.
• Culture: Gen Y, people at the ages of +- 25 years old gradually take dominant positions. People who are internet natives, short concentration span. Their learning style has changed.
• Dynamicity. The time elapsing between introductions of new trends gets shorter. Adoption time has shortened, and the need to learn new stuff every other day becomes a way of life.

In previous posts I have discussed how technology impacts the way we learn. This post and the following few posts attempt to shed light on the learners' behavioral changes and their impact on the way learning organizations need to function.

Amir Karmin

מתחיל לדגדג בקצה האצבעות

אחרי תקופת יובש מסויימת, מסתמן פרוייקט חדש.

את זמני אני מחלק בין עבודה "מסודרת" בחברת הייטק גדולה, לבין עיסוק בפרוייקטים מזדמנים על בסיס פרילאנס ומלוי תפקיד התנדבותי בעמותה מסויימת.  ארבעה ימים מוקדשים לעבודה המסודרת, יום אחד לפרוייקטים ולהתנדבות.

הפרוייקטים, באופן טבעי, נגזרים מתחום ההדרכה והלמידה.  עשיתי מספר עבודות במהלך השנה החולפת, אך זה מכבר לא נכנס משהו משמעותי.  יתכן וזה השיווק - אני חלש בתחום הזה; יתכן וזה פשוט לוקח זמן רב יותר ממה שחשבתי - אני פועל בפורמט הנוכחי פחות משנה; יתכן ואלו פני השוק וזו בעייה שלי שאינני מכיר את התנהגותו; יתכן משום שאני מקדיש לכך שעות ספורות בשבוע בלבד.

מכל מקום, רשות ציבורית גדולה בוחנת התקשרות לצורך פיתוח קורס לאוכלוסייה של מנהלים בדרג ראשון.  המדובר בקורס האמור להתמשך על פני קרוב לשנה, בפורמט של ימים מרוכזים אחת לשבועיים - שלושה.  בסה"כ כ 20 - 25 ימים במצטבר. מכובד ומשמעותי.

העבודה אמורה להתחיל אחרי סוכות, אם הכל ילך כמתוכנן (עדיין אין התקשרות פורמאלית).  הקורס עצמו אמור להתחיל בסוף נובמבר.

מטרת הקורס, או הפרוייקט הזה, היא כפולה:

1. האנשים הממלאים את התפקיד צמחו לתוכו, לעמדת ניהול והנחייה, מעמדת מומחים בתחומם.  חלקם זקוקים לחיזוק המרכיב הניהולי.
2. ישנה שאיפה להאחדה של אופן מילוי התפקיד.  ישנו מגוון רחב של פרשנויות לתפקיד וקיים רצון של ההנהלה לחדד את הגדרות התפקיד, המימשקים והתהליכים (במיוחד מול עמיתים ומנהלים אחרים במערכת).

כיועץ חיצוני, למיטב שיפוטי, התרומה המשמעותית שאני יכול להביא לשולחן היא בפיצוח ועיצוב מבנה הקורס ובבניית תכנית ההערכה והמשוב סביבו.  פיתוח תכני הקורס ובניית מערכי ההדרכה ייעשו על ידי קבלנים חיצוניים אחרים ועל ידי צוות הניהול שיוזם מהלך זה.

אתגר מעניין, כבר מתחיל לדגדג לי בקצות האצבעות.

הזכרתי קודם כי שיווק אינו הצד החזק שלי, ולכן אתגבר על עצמי ואומר: בהחלט אשמח לפרוייקטים כפרילאנס: כיועץ או כקבלן משנה, גם שימוש נקודתי בסדנאות ה OUTDOOR שפיתחתי יתקבל בברכה.

למידע נוסף לחץ כאן.

עמיר כרמין

3D Environments - are they any good for learning?

Playing a little bit with 3D environments, I believe I am able to predict and project where and for what, this unique solution is useful for learning purposes. A disclaimer: I am no expert in 3D uses. Therefore, I could have missed a couple of learning benefits. I'll be happy to hear from you - the readers - what are your thoughts.


The first use: infrastructure for live learning delivery: a virtual stand up instruction replacement. The 3D environment allows for synchronous online learning delivery, where the "face to face" avatars interaction is friendlier compared with at&t Webex. The environment allow for sharing presentations, conducting discussions and more.


Looking at a spectrum of solutions, between live stand up instruction on one hand, and a conference call, with shared presentation on the other hand - the 3D is positioned below Video Conference and higher than Webex. The VC allows for eye contact and sense of intimacy that is second to class interaction only. At&t Connect and Webex allows for sharing documents, and conducting discussions, but they are no match to the 3D cool graphics, the avatar movement and the ability to interact in real time.


The second use: scenario based focused workshops. Here, a well crafted lineup will engage the learners in an adventure game, or flight simulations, or work process scenario. A large variety of solutions are in this category. The differences between them can be assessed on how close to reality the scenario is. Usually close-to-reality scenarios will be used for skills sharpening (learn to drive, learn to fly, learn medical procedures by simulating battle field, and more).


Non realistic environment, like a tropical island, will usually used for exercising more abstract competencies like collaboration, problem solving, decision making and more.


The third use: replacement for class workshops, where the main benefit is the ability to engage people from several locations.


From all other aspects, the 3D provides exactly what a class provides: a meeting place. There is no programming involved, no predefined scenarios.


Amir Karmin

רוח וחומר, תוכן וצורה בפלטפורמות חברתיות

בפוסט קודם כתבתי על הרשתות החברתיות ויכולתן המוגבלת לתמוך בלמידה ארגונית.  הסיבה העיקרית, לטעמי, נעוצה בחופש של הרשת החברתית.  הרשת החברתית מייצרת פלטפורמה מעניינת לקשר בין חבריה ובהפצה רחבה של מידע, היכול לכלול פריטי למידה ה"נדחפים" על ידי מחלקת ההדרכה אל ה"שטח".  מאידך, קשה עד בלתי אפשרי לכוון ולעקוב אחרי תוצאות הלמידה: מי למד?  כמה למד?  מתי למד?  כלומר, הרשת החברתית יכולה בהחלט לשמש כלי הפצה למידע על למידה ואף למודולות למידה עצמית, אולם אין היא פתרון ראוי לצורך הארגוני לעקוב אחרי ולמדוד את תהליך הלמידה.

לכן, התכנים שעל פניו מתאימים יותר להפצה "ויראלית" באמצעות רשתות חברתיות יהיו כאלה של "שגר ושכח": יחידות למידה קצרות ובהן תכנים כלליים: הכרת החברה לעובדים חדשים, למשל, היכרות עם התעשיה, עם מוצרי החברה ושירותיה וכדומה.  תכנים ג'נריים לשימוש כלל העובדים: ניצול זמן, פער בינתרבותי, הדרכה ניהולית מסוגים שונים וכיוצא באלה.

הכשרות עובדים ייעודיות, סדנאות, תכניות למידה מורכבות ולמעשה כל תהליך למידה בו יש אינטרס לדעת איך מתבצעת הלמידה ומה תפוקתה אינם מתאימים להפצה באמצעות הרשת החברתית.

בפוסט הבא אגע בתכנים לפלטפורמות תלת מימד.

סביבות תלת מימד ולמידה

בהמשך לפוסט בנושא רשתות חברתיות ולמידה ולפני שאגע בנושא התכנים ללמידה באמצעות רשתות חברתיות, רציתי להקדיש פוסט לפלטפורמה אחרת חדשנית ומעניינת: סביבת תלת מימד לצרכי למידה.

ניתן לחלק את השימושיות בתלת מימד, על בסיס מספר אספקטים, כל אחד מהם יוצר ספקטרום מסוים של שימושים, לצד מגבלות.  להלן חלק מהם - לא אתיימר לנתח את כולם:

האספקט הטכנולוגי

רוחב פס נדרש מהווה מגבלה עיקרית בסביבות תלת מימד על הרשת.  בלתי אפשרי לדעת מראש מה יהיו קצבי העברת הנתונים בין המשתמשים השונים בסביבת תלת המימד ומה יהיה הקצב הנדרש לשרת כדי לנהל את הסביבה. לכן, אחד האתגרים הגדולים הוא לוותר במשהו על עושר ויזואלי, ולשמר תכונות  חשובות ללמידה כמו יכולת שיחה קולית בין  האווטרים (בין המשתמשים), תנועה חלקה של האווטרים ויכולת לשתף מספר משמעותי של משתמשים בסביבה אחת.

במובנים אלה, יישום סביבת תלת מימד לצרכי למידה באינטראנט של חברה גלובאלית מפשט במשהו את מגבלת רוחב הפס, מפני שניתן לשלוט על תעבורת הנתונים, כמו למשל נעילת רוחב פס בין אזורים שונים ברשת החברה לצורך הסביבה התלת מימדית.

האספקט העיצובי

האם הסביבה צריכה לחקות את סביבת העבודה האמיתית, או לספק סביבה אלטרנטיבית כמו אי טרופי?  כמו בדברים רבים אחרים, התשובה היא: תלוי.  תלוי בתקציב, תלוי בשימוש, תלוי  בתוכן הלמידה.  באופן אופטימלי, רצוי שתהיינה מספר סביבות מסוגים שונים שניתן לעבור ביניהן.

האספקט התכנותי

זהו האספקט המשמעותי ביותר הנוגע לתוכן הלמידה ולשמושיות הסביבה.  הספטקרום נע בין פלטפורמה "אדישה", כדוגמת Second Life שמספקת יכולת תקשורת בין אווטרים במציאות חלופית, לבין יישום דמוי משחק מחשב ובו הסביבה מספקת גרויים יזומים למשתתפים ויודעת להגיב על פעולותיהם והחלטותיהם במציאות החלופית הזו.

בפוסט הבא, אנסה להציע גישה מובנית לבחירת סוג התכנים ללמידה בסביבת למידה תלת מימדית וברשתות  חברתיות.

בפרסום הקודם נגעתי בשימוש בפלטפורמות של רשתות חברתיות לצרכי למידה.  קיבלתי תגובה המפנה אותי לשימוש שעושה נטוויזין בפייסבוק.  חברות מסחריות רבות מתחזקות דף פייסבוק לצרכים מסחריים ולקשר עם לקוחות.  אפשר לכאורה "לתלות" תכנים לימודיים על דף הפייסבוק, אולם זה לא יהיה שונה מפרסום יחידות לימוד בפורטל החברה.  לא לכך כיוונתי, אלא לשימוש הפוטנציאלי בקשרים הקיימים בין אינדיבידואלים שונים המשתמשים בפלטפורמה של הרשת החברתית, לצרכי למידה והדרכה.

עמיר

Will corporate learning go social?

It looks like social learning is here to stay.  Facebook, LinkedIn, Plaxo, Tweeter and others take significant role in the way people communicate, and this role is getting bigger as time goes bye.
Looking at social media platforms, it seems like companies cannot dismiss the opportunity for using them as learning channels.
The main challenge, in my mind, is in the nature of the social media platforms: they are unstructured environments.  There is no manager looking after the information flow.  There is no way of knowing, let alone controlling what type of information is flowing between people, who are the people involved, whether any knowledge consumed, any skill gained or  what impact was achieved, if at all.
Corporate learning, is using a wide set of tools and processes to make sure, as much as possible, that knowledge and skills are gained, by the right people in the right time, and at the desired level.  Using informal learning does not make the desire to monitor the learning process any less important, but certainly makes it more challenging.
Social learning as a tool for learning, makes it even more challenging.
Off the top of my head, such learning distribution would be of a viral nature: the learning unit (or whoever wish to initiate learning) would build profile page in faceook, would start a  discussion in LinkedIn, form a group and so on, spreading bits and bytes of messages and knowledge into the network.  No expectation for feedback, no expectation for impact measurement.
There will be no way to look for benefit to balance the effort.
What does it mean for the content at hand?  We will review this next time around.
Amir Karmin

הנה שאלה אליכם...

עליכם ליצור פתרון לימודי למספר קהלי יעד שונים, כאשר התכנים המיועדים לכל קהל יעד הם אותם תכנים, אולם רמת הדיון: עמקו, היקפו, המסקנות ממנו והפעילות המלווה את תהליך הלמידה הם שונות.

נוסיף על כך שלכל קהל יעד בנפרד אין הצדקה מספרית - כלכלית לנהל תהליך למידה עצמאי נפרד, או ליתר דיוק זהו אתגר שישלקחת אותו בחשבון כאשר מתכננים פתרון הולם.

כיצד תנהגו (כמובן בהסתייגות מובנת שאין כאן ניתוח צרכים ואפיון קהלי יעד הולם, כך שבהכרח, כל פתרון שיעלה יהיה פתרון כללי ולא בהכרח מתאים לכל מצב)?

דרך מעניינת לפתרון אלגנטי וחסכוני (בהנחה שהפתרון הכללי הוא פתרון כיתתי) היא כדלקמן: עיצוב קורס הדומה לעיצוב כנס שבו מספר מסלולים ייעודיים לצד מפגשים המיועדים לכל הקהלים.

מנקודת מבט של כל קהל יעד, מלבד מפגשי הלמידה הכלליים, יש לכל קהל מפגשי למידה ספציפיים וממוקדים בצרכיו. במפגשים אלה נערכים הדיונים והתרגילים המסייעים ללמידה ספציפית ומותאמת לכל קהל בנפרד.

בצורה זו משיגים את המסה המספרית הנדרשת לפתיחת תהליך למידה כיתתי, אך מצליחים לשמר למידה תפורה לכל קהל ייחודי המשתתף בקורס.

אשמח לשמוע דעתכם.

עמיר כרמין