בפוסט קודם כתבתי על הרשתות החברתיות ויכולתן המוגבלת לתמוך בלמידה ארגונית. הסיבה העיקרית, לטעמי, נעוצה בחופש של הרשת החברתית. הרשת החברתית מייצרת פלטפורמה מעניינת לקשר בין חבריה ובהפצה רחבה של מידע, היכול לכלול פריטי למידה ה"נדחפים" על ידי מחלקת ההדרכה אל ה"שטח". מאידך, קשה עד בלתי אפשרי לכוון ולעקוב אחרי תוצאות הלמידה: מי למד? כמה למד? מתי למד? כלומר, הרשת החברתית יכולה בהחלט לשמש כלי הפצה למידע על למידה ואף למודולות למידה עצמית, אולם אין היא פתרון ראוי לצורך הארגוני לעקוב אחרי ולמדוד את תהליך הלמידה.
לכן, התכנים שעל פניו מתאימים יותר להפצה "ויראלית" באמצעות רשתות חברתיות יהיו כאלה של "שגר ושכח": יחידות למידה קצרות ובהן תכנים כלליים: הכרת החברה לעובדים חדשים, למשל, היכרות עם התעשיה, עם מוצרי החברה ושירותיה וכדומה. תכנים ג'נריים לשימוש כלל העובדים: ניצול זמן, פער בינתרבותי, הדרכה ניהולית מסוגים שונים וכיוצא באלה.
הכשרות עובדים ייעודיות, סדנאות, תכניות למידה מורכבות ולמעשה כל תהליך למידה בו יש אינטרס לדעת איך מתבצעת הלמידה ומה תפוקתה אינם מתאימים להפצה באמצעות הרשת החברתית.
בפוסט הבא אגע בתכנים לפלטפורמות תלת מימד.
רשומות
